עתיד העיצוב / ראיונות עם ראשי מחלקות

לקראת הגשת המועמדויות לפרס רוטשילד בעיצוב טקסטיל, אופנה ותכשיטים, שוחחנו עם ראשי מחלקות מובילים בתחום העיצוב על האתגרים וההזדמנויות שהתחום טומן בחובו, על מקומם של מעצבים ומעצבות בשדה העיצוב המקומי ועל חשיבות התחום ב-2022.

״האתגרים וההזדמנויות בתחום האופנה היום הם הערנות והסקרנות שמעצבי האופנה צריכים לפתח והכלים שהם צריכים לשכלל. האופנה כיום עוברת מהפכה", אומר אילן בז׳ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. "בין אם זה המעברים בין האמיתי לווירטואלי, בין אם זה המסחרי לחשיבה על ערכי הקיימות וניסיון לשמור על כדור הארץ, בין אם זה שמירה על מסורות טכניות גבוהות כמו שפת המחויטים והקוטור לבין שילוב חומרים עכשוויים, חכמים ותלת-מימדים שנכנסו לעולם עיצוב האופנה. תפקידם של המעצבים הוא להיות חלק מהמהפכה בכל נושא שיבחרו. לבחון הסתכלות חדשה למותג שלהם או למותג שהם עובדים בו. להבין שזו דרך חיים מהרגע שאתה פוקח את עיניך דרך ניהול אורח החיים ועד לחלומות הגדולים ביותר. זהו דור מדהים שהתחיל מנקודה אחת, חווה מגפה עולמית, יצא ממנה בכוחות משותפים וגילה עולם חדש של עיצוב אופנה עם צרכים חדשים, טכנולוגיה חדשה שלעיתים אף מפחידה, ואפשרויות חדשות שניתן לחקור וללמוד אותן ולהבין שבסוף התהליך, אופנה זה עסק שצריך להרוויח ובמיוחד שתהיה בעלת משמעות".

שלי סתת קומבור, ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, חושבת כי ״האתגרים המשמעותיים כיום בתחום הם איך ישמע הקול הייחודי של המעצב/ת, היוצר/ת בשפע הקיים. זוהי תקופה שקצת טורפת את הקלפים, חשוב מאוד שהיוצרות/ים בכל התחומים יתנו את הדעת על כך שככל שיהיה להם יותר ידע במיומנויות שונות ומגוונות, כך יצאו מוכנים ומוכנות יותר מחממת האקדמיה לעולם. בנוסף זוהי תקופה שמזמנת שיתופי פעולה ואיחוד כוחות, שיתוף ידע והכי חשוב, חיבור בין עבודת הידיים (קראפט) ובין הדיגיטל. בנוסף, המעצבים הצעירים מוצפים בהמון אינפורמציה שזורמת אליהם בכל רגע נתון מהמדיה הדיגיטלית, התפקיד שלהם בעיני הוא לעשות עריכה לאותו ידע, להבדיל בין טפל ועיקר וכך למקסם את הכישרון שלהם ולשמור על כתב יד ייחודי לצד שמירה על האמירה ונקיטת העמדה בהיבטים פוליטיים, מגדריים וחברתיים. חשוב מאוד שהמעצבים הצעירים יתנו את הדעת למשבר האקלים, יציעו פתרונות ויזכרו תמיד שאופנה הינה אמירה אישית שחשוב מאוד לשמור עליה, לצד השמירה על כדור הארץ. זוהי חובתם וחובתנו המוסרית".

הדס הימלשיין, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, טוענת כי "האתגרים המשמעותיים נוגעים בעיקר להגדרת 'מקצוע' עיצוב הטקסטיל בעת הנוכחית, בהקשר הגלובלי ובעיקר בהקשר המקומי ישראלי. המחלקה בשנקר הוקמה בשנות ה-70 כחלק ממערך אקדמי לתמיכה בתעשיית הטקסטיל שהיוותה חלק משמעותי בכלכלה המקומית. שנים קדימה, ותעשיית הטקסטיל היצרנית עברה למחוזות 'זולים' יותר ובארץ צמחו מרכזי מחקר ופיתוח בטקסטיל שמחפשים פתרונות לאתגרי התקופה: תהליכים מקיימים, פיתוח חומרים חדשים, הטמעת טכנולוגיות לבישות במוצרים צמודי גוף ועוד. מעצב הטקסטיל שעיקר הכשרתו ותפקידו נגעו לעיצוב המשטח (בד רץ), נדרש כעת לאתגרים שעוסקים בייעודו הסופי של הבד ועיצוב מוצרי קצה בטקסטיל".

רחל גץ סלומון, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בויצ״ו, סבורה כי ״כמו בכל תחום במאה העשרים ואחת, גם בתחום האופנה נדרשת פתיחות דיסציפלינרית ועירוב תחומים. מעצבי האופנה היום צריכים להיות בעלי תפיסה היברידית, ולהיות מוכשרים לעבודה מסוגים שונים. תחום האופנה פתוח היום מאי פעם לריגוש חומרי וטכנולוגי, וההתקדמות של שיטות העבודה מבטיחה בשורות משמעותיות לשדה העיצובי הזה. מכיוון ששדה האופנה בישראל רווי בעשייה, המפתח לבלוט בו תלוי לא מעט גם בסיפור האנושי המגולם ביצירה האופנתית. מעצבים הם גם סטוריטלרים, שבאמצעות פרטי לבוש ומערכות לבוש נותנים לסיפור גוף וחומר. בעולם שופע יצירתיות, למעצבת טובה, ולמעצב מוכשר, ככל שיהיו, לא קל לבלוט. והסיפור, שהוא יחיד במינו, מהווה את ההזדמנות להנכיח חידוש וייחודיות בעולם".

נגה חדד, ראש המחלקה לצורפות במכון לאמנויות בתל חי, מאמינה כי ״אחד האתגרים המשמעותיים בתחום הצורפות הוא התפיסה העכשווית של פעולת העיצוב כפעולה המתבצעת בכלים דיגיטליים, בנפרד מעבודה עם החומר. מקצוע הצורפות הוא אומנות עם כבוד וידע מצטבר של אלפי שנים. צורף היה הקוסם, אלכימאי, מעצב המוצר הראשון. בעולם העתיק היה לו הידע להתמיר חומר, לייצר מנגנונים זזים ללא מנוע, לקחת מחצב ולעבד אותו לחפץ יקר ערך. הידע הזה הולך ונעלם, האתגר מבחינתי הוא לשמר את המגע הישיר עם חומרי הגלם, שברמות הגבוהות של צורפות זה ממש הכרות אינטימית עם המתכת והגבולות שלה ועם זאת לרתום את הטכנולוגיות החדשות אל תוך מעשה היצירה. צורפות איכותית לטעמי היא היכולת לצרף טכניקות וחומרים ישנים וחדשים לכדי אמירה ומוצר הוליסטיים, שם מתרחש הקסם עבור הצופה והעונד".

אורי סאמט, ראש המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, טוען כי ״בניגוד לתפיסה המסורתית של הצורף כיוצר בודד רכון אל שולחן עבודתו ועסוק בייצור תכשיטים בעבודת יד, אנו שואפים לחנך במחלקה מעצבים המסוגלים לפעול במרחב רב-תחומי דינמי, עתיר טכנולוגיות, תעשיות, קהלים, צרכים וערוצי תקשורת. עיצוב הוא מעל לכל דרך לחשוב על העולם, אמצעי להגדרת אתגרים והתמודדות איתם. מנעד המוצרים והשימושים המעוצבים כיום במחלקה חורג מעבר לתכשיטים במובן המסורתי של המילה. הייחוד של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר הוא החיבור והגישור בין מסורת לחדשנות, ובעיסוק אינטנסיבי בממשקים ישירים לגוף במגוון רב של חומרים וטכנולוגיות וברמה גבוהה של דיוק ותשומת לב לפרטים. סטודנטים במחלקה מעצבים תכשיטים/אובייקטים/מוצרים המתממשקים לגוף לא רק על מנת לקשטו, אלא גם כדי להפעיל ולשפר אספקטים שונים של תפקודו, לדוגמה: משקפיים, לתיקון ראייה או הגנה מהשמש, תכשיטים שיקומיים, אובייקטים תרפויטיים ואביזרי ביו-פידבק".