שקר וכזב: שבוע העיצוב ירושלים
הנושא שנבחר ללוות את אחד מאירועי העיצוב החשובים בישראל הוא ״שקר וכזב״, המהדהד את האווירה הכללית בעידן הדיגיטלי והחל מימי בראשית עם החטא הקדמון בגן עדן. שבוע העיצוב ירושלים 2023, מבקש לבחון את תפקידו של המעצב ומספק הצצה לשדה העיצוב המקומי.
הנחש המשקר והמכזב נמצא כבר בגן עדן, וגם אחרי הגירוש הוא ממשיך ללחוש באוזנינו. השקר והכזב, אם כן, מלווים אותנו משחר ההיסטוריה: לוקי במיתולוגיה הנורדית, אננסי בסיפוריהם של בני האשנטי במערב אפריקה, מלך הקופים סון ווקונג במיתולוגיה הסינית, איקטומי במסורות של שבט הלקוטה במישורים הגדולים של צפון אמריקה.
בני האדם, כמובן, לא זקוקים לתכסיסים על-טבעיים כדי למלא את העולם בשקר וכזב. הנטייה המובהקת אל השקר מוצגת בבירור לכל אורך המקרא: קין משקר לאל באשר לגורלו של אחיו, אברהם משקר למצרים בנוגע לזהותה של שרה, יעקב משקר לאביו כדי לזכות בברכת הבכור ועוד. ואולם, גם אם השקר והכזב העסיקו את התרבויות האנושיות מאז ומתמיד, נדמה שבתקופתנו הם מתעצמים באופן חסר תקדים הודות לעידן הדיגיטלי שהמיט ערעור מקיף על מושגי האמון, האותנטיות והאמת – פייק־ניוז, דיפ־פייק, דימויים מזויפים, דיסאינפורמציה — כל אלה נהיו תופעות שגורות.
שבוע העיצוב ירושלים 2023 מבקש לבחון את תפקידו של המעצב בהקשרים אלה, ולעשות זאת באמצעות עבודות החוקרות את חשיבותן של אשליות – עבודות שמסתירות ומרמות, שבוראות מציאות מקבילה, ולצדן עבודות העוסקות בגילוי ובחשיפה, ובודקות את האפשרות של אמת ואותנטיות למרות שפע השקר והכזב.
מאז 2017, פרויקט השדכן מפנה את מבטו אל הכוחות היצירתיים המניעים את העיר ירושלים, אל המעצבים החיים ופועלים בה ואל המלאכות המגוונות המרכיבות את נופיה. השנה קוראת תערוכת השדכניות לקלף את שכבת העיר החיצונית ולחשוף חלקים של ירושלים הסמויה מהעין, להציע חוויית עיר אחרת: עיר של אגדות אורבניות וסיפורים אישיים, של תרבויות וקהילות שונות, של זיכרונות ומזכרות, עבר והווה.
צמד המעצבים העומד מאחורי הפרויקט, נעה ריץ׳ ויוחאי עלוש, בחרו להתייחס לתמה של שבוע העיצוב – שקר וכזב – בעזרת ״אמיתות מרובות״, כדבריהם, במקום שקרים. פרויקט השדכן הנוכחי עוסק באגדות אורבניות מקומיות ומחבר בין שלוש צלעות: מבנה בעיר, מעצב מקומי ומספר סיפורים. המבנה הוא המרחב הפיזי אשר מאפשר לעלילה להתרחש בתוך גבולותיו. מספר הסיפורים הוא בעל המלאכה הנושא איתו את הזיכרון האישי. ואילו המעשה העיצובי משמש כגשר בין הסיפור המילולי לעולם הצורה והחומר על ידי מזכרות חדשות מדומיינות למקום, סיפור וזמן.
שחר קדם, אוצר התערוכה ׳התפחלצות׳, מבקש לעורר מחשבות על הדחפים האנושיים "לאסוף" ו"להסדיר", ולתהות על האופן שבו האמת שאנחנו מנציחים נעשית לאמת האחת. מתי ההתערבות האנושית בטבע היא בגדר חיקוי ומתי היא בגדר תיעוד? עד כמה "נאמנה למציאות" יכולה התערבות כזו להיות? מה עוד אנו מבקשים לשאול מהטבע ולשייך לסביבת המחיה שלנו בניסיון לדמות את החוץ בפנים – ואולי גם מתוך הרצון להשיב את מה שכבר הרסנו?
זוהי הזמנה לשוטט במרחבי טבע מדומיין ולקיים איתו מפגש אמיתי במלאכותיותו ומלאכותי באמיתיותו. התערוכה מציגה 12 עבודות של מעצבים ואמנים המגיבים למחשבות אלו, לצד עבודות שהושאלו בשיתוף פעולה עם מוזיאון הטבע. "אחד הביטויים המובהקים לניסיונו של האדם להתחקות אחר הטבע, לביית ולהסדיר את הפרא, הוא מעשה הפחלוץ: ניסיון לקנות בעלות על מה שאין לו בעלים, להקפיא את הרגע הנתון, לעצור את ההתכלות ולשלוט בה. במלאכת הפחלוץ חוברים אלה לאלה ההנצחה והשימור, השיוך והניכוס, הפרא והביות", מסביר קדם.
