איך עיצוב נולד
זהות והשתייכות עומדות בבסיס היצירה של דניאלה שריה, אהרון גניש, בתיה ואנג ו-TRES; מעצבים ומעצבות שנבחרו ל׳רשימה הקצרה׳ בפרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב לשנת 2022. עבודותיהם סובבות נרטיבים אישיים וקולקטיבים כאחד והתוצרים נעים מהפנים אל החוץ, מהגוף הגשמי אל הרעיונות.
אומרים שתהליך העיצוב מסתיים כשנגמר הזמן. השאלה הגדולה יותר היא איך הוא מתחיל ומהי אותה נקודה חמקמקה שמציתה את הרעיון? בעולם האופנה והטקסטיל, העיצוב מתחיל לעיתים בדמיון או השראה, חלום בהקיץ שצובר תאוצה ונשפך אל ספר הסקיצות במילים או בשרבוט ראשוני. לפעמים, התרגום המיידי הוא דווקא חומרי – בדיגום חופשי או ע״י בניית הגזרה המדויקת, מלאכת מחשבת הנדסית, סיזיפית ומורכבת.
״בחירות הטקסטיל, גזרות הבסיס והחייטות שאובות מן ההיסטוריה והאלגנטיות של אופנת הגברים. ובמקביל, עבודת העיצוב שלי בוחנת ומרחיבה את גבולותיה של המלתחה הגברית, מעניקה פרשנות עכשווית לחייטות קלאסית, ומטשטשת שיוך של מגדר לבגד. עבודת העיצוב שלי חיה על התפר שבין הגברי והנשי, הקונספטואלי והלביש, הקלאסי והמודרני", מסביר המעצב אריאל בסן שהחל את דרכו בלימודי עיצוב פנים ופיתח כתב יד ייחודי, נקי, עדין ומוקפד המבטא נקודת מבט מינימליסטית, הנובעת ומצטטת אדריכלות מודרנית וברוטליסטית.
נועה גור, דפנה פילוסוף ונוי גוז, שעומדות מאחורי מותג האופנה TRES, מעדיפות להסתובב עם הבגד כדי להבין איך הוא מרגיש על הגוף, בוחנות זו את זה מכל הכיוונים, מתווכחות, מדייקות, מודדות שוב וחוזר חלילה. ״בסטודיו שלנו אין בובות דיגום, ולא תראו על הקירות סקיצות של דגמים בעבודה. שלושתנו שותפות לתהליך העיצוב והוא מתחיל מרעיון שמתורגם בשלב מוקדם מאוד לדגם ראשוני (טוואל). אנחנו עדיין מעצבות את הדגמים יחד, מודדות את הבגדים על עצמנו ונמצאות בחקירה מתמדת של צרכים ומאוויים של הלקוחות״.
דניאלה שריה היא מעצבת תכשיטים צעירה שעוסקת בשאלות ומחשבות על הפעולות שאנו עושים כדי להשתייך, על דיכוי שנעשה דרך אסתטיקה ויופי, שהן תכונות תלויות חברה וחינוך, ועל התפקיד שמשחק התכשיט בתוך כל אלו. ״בשנים האחרונות משתנה האופן בו אני חושבת ויוצרת תכשיטים, ומתמקדת ברגע הענידה, בו הם הופכים מאובייקטים לפעולות. הבנת הענידה כמופע יומיומי הובילה אותי לנסות ולהשתמש בה ליצירת מופעים מתוכננים, חד־פעמיים, שבמרכזם נמצא הגוף האנושי״, היא מסבירה.
מעצב האופנה אהרון גניש מושפע מעולמות ילדותו הסגורים, הישיבות, התורה ומדרשי חז"ל, אותם הוא לוקח אל מרחב חדשני, אל פרשנות אישית, אל מי שהוא כיום. ״השילוב בין פריט אומנותי ובין הבגד הלביש מייצרים למעשה את הקונטרסט העמוק בין אלמנט העדר האנושי ובין הייחודיות המאפיינת כל אדם באשר הוא. הגבולות המגדריים מיטשטשים דרך צלליות אובר סייז, חליפות מחויטות ושמלות שקווי הגוף מקבלים בהם פרשנות חדשה ושונה, בגדי גברים קלאסיים הופכים לבגדי נשים ולהיפך״.
בתיה ואנג היא בעלת סטודיו ותיק לעיצוב, ייצור וייצוא תכשיטים. עבודותיה עוסקות בנושאים של זהות, חברה וסביבה ובדיאלוג עם חומר וצורה. ״המילה ׳נפחות׳ מייצגת את עבודתי, שכן היא אוצרת בתוכה את המילה נפח ונפח: אני נפחית היוצרת גופים נפחיים, ומטפלת בפני השטח שלהם. החומר שלי הוא זהב 18 קראט או זהב טהור 24 קראט והעיצוב עבורי היא שפה. בעבודה שלי האובייקט/תכשיט יוצא מתוך החומר אל האידיאה. תכשיטי זהב הם הדרך שלי להעביר תכנים ונרטיבים המעסיקים אותי וחוזרים שוב ושוב בצורות שונות".
